TODAY'S MISHNA IS DEDICATED IN MEMORY OF
Basha bas Yosef a"h. Learn Mishnayot in her memory »

Shekalim 4:4-5

משנה ד

מותר תרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים רבי ישמעאל אומר מותר הפירות לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח ומותר נסכים לכלי שרת רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת זה וזה לא היו מודים בפירות

ר’ עובדיה מברטנורא

מותר התרומה
היינו מה שנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה

צפוי לבית קודש הקדשים
לרצפה ולכתלים

מותר פירות
רבי ישמעאל לטעמיה, דאמר לעיל מותר שיירי הלשכה קונים מהן יינות שמנים וסלתות והשכר שמשתכרים בהן קרוי מותר פירות, כלומר מה שהותירו ונשתכרו בפירות שקנו

קיץ למזבח
כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות, כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתן כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאים עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל

מותר תרומה לכלי שרת
מקרא דריש ליה דכתיב ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה’, איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה

מותר תרומה לקיץ המזבח
שלצורך קרבנות הופרשה

מותר נסכים
גזברי הקדש היו ממציאים מעות לבעלי יינות ושמנים וסלתות, לספק למנחות ונסכים כל השנה, ואם קבל עליו לספק ג’ סאים בסלע ועמדו ארבעה סאים בסלע צריך שיתן ארבע סאין, ואותה סאה היא מותר נסכים. וכן כשמודדין להקדש היו מודדין במדה מבורצת וגדושה, והגזבר היה מוחק המדה, הברוץ נקרא מותר נסכים. ועושין מהן כלי שרת, שהנסכים מתקדשים בכלי שרת

מותר נסכים לקיץ המזבח
שהנסכים כליל והעולה כליל

זה וזה
רבי עקיבא ורבי חנינא

לא היו מודים בפירות
כדאמר ר”ע לעיל שאין משתכרים בשל הקדש. ומסקנא דתנאי ב”ד הוא על המותרות שיהיו כולן קרבים עולות. וכן הלכה

——————————–
משנה ה

מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה

ר’ עובדיה מברטנורא

מותר הקטורת
הנותר בכל שנה

מה היו עושין בה
להקטירה לשנה הבאה. שאין לך שנה שאין בה מותר, שהקטורת היתה נעשית שס”ח מנים, שס”ה מנים כמנין שס”ה ימות החמה, וג’ מנין שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים, ולא היו נכנסים כולן בחפניו. ועוד, בכל שנה פשוטה היה מותר, ששנה פשוטה ימיה שנ”ד

מפרישין ממנה
מן הלשכה

שכר האומנין
מפטמי הקטורת, שהן נוטלים שכרן מתרומת הלשכה. ומזכין המעות לאומנין על יד אחד מן הגזברים והרי הן חולין. ואע”פ שאין הקדש יוצא לחולין אם לא שיכנס דבר אחר תחתיו לקדושה, תרומת הלשכה שאני, דב”ד מתנה עליהם ליתנם לכמה דברים. ואחרי שזכו במעות לצורך האומנין מחללין הקטורת על אותן המעות, והמעות קדושים לתרומה ישנה, ונותנים הקטורת לאומנים בשכרם, וחוזרין וקונין אותה מהן במעות של תרומה חדשה. והכי צניעא מלתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה

אם בא החדש בזמנו
שהביאו שקלים חדשים קודם ר”ח ניסן שהוא זמן התרומה החדשה. לוקחים מותר הקטורת מתרומה חדשה ע”י חלול כדפרשינן לעיל

ואם לאו
שלא הביאו שקלים חדשים עדיין. לוקחים אותה מן התרומה ישנה, אם חללוה כבר. ואם לא חללוה, מקטירין אותה, דכיון שלא בא החדש צריך להביא מן הישנה

Download Audio File