TODAY'S MISHNA IS DEDICATED IN MEMORY OF
Basha bas Yosef a"h. Learn Mishnayot in her memory »

Shabbos 23:5-24:1

משנה ה

עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין קושרים את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף אין מעמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש והמעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים

ר’ עובדיה מברטנורא

סכין
בשמן

ומדיחין
במים. ופוקקין נקביו, סותמין נקביו העליונים והתחתונים בבגד או בשום דבר כדי שלא תכנס בהם הרוח ויתפח

ובלבד שלא יזיז בו אבר
שלא יטלטל ויגביה לא ידו ולא רגלו ולא ריסי עיניו, שאסור לטלטל המת או אבר מאבריו, אע”פ שמותר ליגע בו. וכן כל מוקצה מותר בנגיעה ואסור בטלטול. וביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אסורה אפילו בנגיעה, שמפני כדוריתה נגיעתה זהו טלטולה

ושומטים את הכר מתחתיו
ונמצא מוטל על החול, אבל לא מטלטלין להניחו על החול, דהא תנא רישא ובלבד שלא יזיז בו אבר

בשביל שימתין
שלא יסריח מחמת חום הסדינים והכרים

קושרים את הלחי
של מת שהיה פיו הולך ונפתח

ולא שיעלה
להסגר מה שנפתח דהיינו מזיז אבר, אלא שלא יוסיף להפתח

סומכים אותה בספסל
שהרי תורת כלי עליו

ולא שתעלה
דהוה ליה בונה

אין מעמצין
את עיניו בשבת אפילו לאחר יציאת נפש, דהוה ליה מזיז אבר

שופך דמים
שבדבר מועט מקרב מיתתו

———————————–
פרק כד

משנה א

מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקין נופלין מאיליהם

ר’ עובדיה מברטנורא

מי שהחשיך. נותן כיסו לנכרי
מבעוד יום. ואע”ג דשלוחו של ישראל הוא לישא את כיסו בשבת, קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאתויי ד’ אמות ברשות הרבים

ואם אין עמו נכרי כו
הא יש עמו נכרי, לנכרי יהיב ליה, מ”ט חמור אתה מצווה על שביתתו, נכרי אי אתה מצווה על שביתתו. וכשמניח כיסו על החמור משתחשך מניחו עליה כשהיא מהלכת, כלומר לאחר שעקרה רגליה לילך דלא עבדה עקירה, וכשרוצה הבהמה לעמוד נוטלו מעליה, ולאחר שתחזור ותעקור רגליה לילך יניחנה עליה, כי היכי דלא תעביד הבהמה עקירה והנחה, דאי שביק לה למעבד עקירה והנחה והוא מחמר אחריה ומנהיגה נמצא מחמר אחר בהמתו בשבת ואסור, אע”פ שאינה טעונה אלא כל דהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך, איזו היא מלאכה שנעשית בין האדם והבהמה, הוי אומר זה מחמר

הגיע לחצר החיצונה
מילתא באנפי נפשה היא ולא בדין כיסו קא מיירי

לחצר החיצונה
של עיר, שהוא מקום המשתמר ראשון, כשיבא לפרק החמור נוטל בידו מעליו כלים הניטלין בשבת

ושאינם ניטלים מתיר את החבלים
של אוכף שהן קשורים והשקין נופלים

Download Audio File