TODAY'S MISHNA IS DEDICATED IN MEMORY OF
Basha bas Yosef a"h. Learn Mishnayot in her memory »

Parah 3:2-3

משנה ב

חצרות היו בירושלים בנויות ע”ג סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם הגיעו לשלוח ירדו ומלאום ועלו וישבו על גביהן ר’ יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא

ר’ עובדיה מברטנורא

בנויות על גבי הסלע
צור החלמיש שניכר שהיה שם מתחלת ברייתו של עולם. ואעפ”כ החמירו לעשות תחתיו חלל, מפני קבר התהום, שמא יש תחתיו קבר ואין לו למת אוהל חלל טפח, וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה, לפיכך היו בונים אותו על גבי כיפין, שאפילו יש קבר תחתיהן החלל מפסיקו. וכל לשון טומאת התהום שבגמרא, לשון ספק ומכוסה הוא, כתהום הזה שאינו גלוי

ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם

כל אלו מעלות יתרות עשו בה כי היכי דלא לזלזלי בה, מפני שהיו עושים אותה בטבול יום

ומגדלות שם את בניהן
עד שיהיו בן שמונה שנים ולא יותר שלא יראו קרי

ומביאים שוורים
שכריסן רחבה כדי שלא יהיו רגליו של תינוק היושב עליהן. מאהילות על הארץ מפני קבר התהום

ועל גביהן דלתות
ועוד זאת מעלה יתירה כדי שלא יהיו רגליו של תינוק מאהילות על הארץ

וכוסות של אבן בידם
שכל מעשה הפרה בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה

ירדו
תנוקות הללו לתוך נהר שילוח

ומלאו
ממנו מים לקדש מי חטאת שמזין על השורף את הפרה כל שבעה. ובתוך הנהר ליכא לספוקי לקבר התהום, דלא עבידי דקברי בנהרות

רבי יוסי אומר
מעל גבי השוורים היו משלשלים חבל וממלאים מים, ולא היו יורדים לתוך השילוח. ואין הלכה כרבי יוסי

————————————-
משנה ג

באו להר הבית וירדו הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת ומביאין זכר של רחלים וקושרים חבל בין קרניו וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אלא הוא נוטל ומקדש

ר’ עובדיה מברטנורא

באו להר הבית
התינוקות שעל גבי השוורים עם הכוסות מלאים מים

בפתח העזרה
של נשים, הסמוכה לחיל

היה מתוקן קלל של חטאת
כלי שמונח בו אפר חטאת מכל פרה שהיו שורפים, כדכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת

קלל
כד קטן. תרגום וכדה על שכמה וקולתה על כתפה

וזורקו לתוך הקלל
ומתוך כך כשהיה הזכר נרתע לאחוריו והיה המקל יוצא מן הקלל קולט מן האפר עמו ונשפך על גבי השוורים והתינוק נוטלו ואינו צריך להוציא ידו לחוץ. ובתוספתא משמע שלא הוצרכו לעשות כן אלא כשעלו מן הגולה שהיו כולם טמאין ואין יכולים ליגע, שאם היו נוגעים באפר הפרה היו מטמאין אותו. ומה שהיו זורקים המקל לתוך הקלל ולא בדרך הנחה, שלא יטמא האפר בהיסט משום ספק זיבה

אל תתנו מקום לצדוקים לרדות
למשול בנו בדברי שחוק והתול. דסבר ר’ יוסי כשעלו בני הגולה היו בהם טהורים שטהרו באפר הפרה שהורידו עמהם לבבל והעלו ממנו עמם, ולא נטמאו משום ארץ העמים דלא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה. לפיכך היה אפשר שאיש טהור יהיה נוטל את אפר הפרה, ולא הוצרכו לזכר של רחלים והלכה כר’ יוסי

Download Audio File