TODAY'S MISHNA IS DEDICATED IN MEMORY OF
Basha bas Yosef a"h. Learn Mishnayot in her memory »

Nazir 9:1-2

פרק ט

משנה א

הגוים אין להן נזירות נשים ועבדים יש להן נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו יצא לחירות משלים נזירתו עבר מכנגד פניו רבי מאיר אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה

ר’ עובדיה מברטנורא

הגוים אין להם נזירות
אף על גב דגוים מקריבין נדרים ונדבות כישראל, אם נדר בנזיר אין עליו תורת נזירות ומותר לשתות יין וליטמא למתים, דכתיב בריש פרשת נזיר דבר אל בני ישראל, בני ישראל נודרים בנזיר ואין גוים נודרים בנזיר

שהוא כופה את עבדו
כופהו לשתות יין ולהטמא למתים בעל כרחו

ואינו כופה את אשתו
בעל כרחה. ובשאר נדרים שיש בהם עינוי נפש או בטול מלאכה, אין הרב צריך לכוף את העבד אלא הם בטלים מאליהם, דכתיב לאסור אסר על נפשו, מי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנויה לו. וכן השבועות כולם שנשבע העבד בין שיש בהם עינוי נפש בין שאין בהם עינוי נפש, אין רבו צריך לכופו, שמאליהם בטלים, שהרי אין לו רשות לעצמו. אבל נדרים שאין בהם עינוי נפש ואין בהם ביטול מלאכה לרבו, חייב העבד לקיימם ואין רבו יכול לכופו עליהם לבטלם

מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו
שאם נתרצה בנדר שנדרה אשתו אחר שהפר לה ורוצה שתקיימנו אינה חייבת לקיימו אחר שהפר לה פעם א’. ואם כפה את עבדו לעבור על נדרו ורצה אח”כ בקיומו חייב העבד לקיימו

הפר לעבדו יצא לחירות משלים נזירותו
לאו דוקא הפר אלא אם כפה את עבדו לשתות יין ולהטמא למתים ואח”כ יצא העבד לחירות, חייב העבד להשלים נזירותו אחר שיצא לחירות. ורמב”ם פירש הפר לעבדו יצא לחירות, שהאומר לעבדו מופר לך, פקע זכות האדון ממנו ויצא העבד לחירות בשביל כן וצריך שישלים נזירותו. ולבי מהסס בפי’ זה

עבר מכנגד פניו
שברח מרבו אחר שנדר בנזיר

ר”מ אומר לא ישתה
יין כדי שיצטער וישוב לרבו שיכפהו לעבור על נדרו ויהיה מותר לשתות יין

ור’ יוסי אומר ישתה
שלא יחלה וימות. שהרי עתיד הוא לשוב לרבו שיבקש רבו אחריו ויחזירנו, ונמצא כאילו הוא ברשות רבו

——————————–
משנה ב

נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר

ר’ עובדיה מברטנורא

נזיר שגלח
שהביא קרבנותיו וגילח עליהן ואח”כ נודע לו שנטמא בימי נזירותו

אם טומאה ידועה
טומאה שאפשר שהיתה ידועה, כגון שאינה קבר התהום

סותר
וחוזר ומונה נזירות אחרת

ואם טומאת התהום אינו סותר
אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום והיא טומאה שאין אחד מכירה אפילו בסוף העולם, אע”פ שודאי טמא היה אינו סותר, דהלכה היא כך בנזיר

אם עד שלא גלח
תגלחת טהרה, אע”פ שכבר הביא קרבנותיו. הואיל ונודע לו קודם הגילוח

בין כך ובין כך
בין טומאה ידועה בין טומאת התהום, סותר. דהא דגמירי דטומאת התהום אינה סותרת, היינו דוקא אחר גלוח של טהרה

כיצד
דין טומאת התהום

ירד לטבול במערה
שהיה טמא טומאת שרץ או טומאה אחרת כיוצא בה שאינה של מת, וירד לטבול מטומאתו, ונמצא כזית מן המת צף על פני המים ספק נטמא בו או לא נטמא, טמא. והא דקיימא לן ספק טומאה צפה על פני המים טהור, הני מילי בטומאת שרץ, אבל בטומאת מת, טמא. ואם נודע לו ספק זה אף אחר שגלח, טמא, דהיינו טומאה ידועה, הואיל והיתה במקום שאפשר שיראוה בני אדם. והאי דנקט ירד לטבול, רבותא קמ”ל, דאע”ג דהטובל מטומאה לטהרה נזהר מכל דבר המטמא, אפ”ה טמא

נמצא משוקע בקרקע המערה
במקום שטבל ובודאי נטמא. אם נודע לו אחר שגלח, טהור ואינו סותר, דהיינו טומאת התהום, שהיתה במקום שלא היתה ידועה לשום אדם

ירד להקר טהור
אע”פ שירד להקר ולהצטנן ולא ירד לטבול כדי שיהיה נזהר מטומאה, אפ”ה טהור אם לא היה טמא מת. אבל אם ירד ליטהר מטומאת מת וטבל במערה שהיה המת משוקע בה והשלים נזירותו, או טמא מת שטבל ואח”כ קבל עליו נזירות, טמא וסותר, שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור

שרגלים לדבר
כלומר טעם ועיקר יש לדבר לומר דלא גמירי הלכתא לטומאת התהום שהיא טהורה בנזיר אלא כשהיה הנזיר בחזקת טהור ולא כשהיה בחזקת טמא

Download Audio File