TODAY'S MISHNA IS DEDICATED IN MEMORY OF
Basha bas Yosef a"h. Learn Mishnayot in her memory »

Erchin 2:5-6

משנה ה

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה ומוסיפין עד לעולם אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד לעולם אין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם והצלצל לבד

ר’ עובדיה מברטנורא

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים

האי תנא סבר דכבשים של תמידין טעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתן, דומיא דפסח מצרים שהיה מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר, דיליף מועדו האמור בתמידים תשמרו להקריב לי במועדו, ממועדו האמור בפסח את הפסח במועדו. הלכך, קודם יום חינוך ארבעה ימים מבקרין שמונה טלאים ונותנין בלשכת הטלאים, וביום חינוך נוטלים שנים לתמידין ונשארו שם ששה מבוקרים, ולאחר כן קודם הלילה מבקרים שנים ונותנים שם. ומשום דהנך ליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים, לא חשיב להו. וכן לעולם נוטלין שנים ונותנים שנים. ואלו השנים שנותנים נוטלים אותם לחמישי של יום נתינתן

כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה

סימנא בעלמא נקט, דכי היכי דאי מקלעי שבת ושני ימים טובים של ראש השנה בהדי הדדי היה צריך להקדים ולבקר ההוא דשלישי בשבת מערב שבת, דהא לא מצי קודם היום לילך ולבקש טלה ולבקר, והויא לקיחה ארבעה ימים קודם שחיטה, הכי נמי לעולם בעינן ארבעה ימים קודם שחיטה

 

ומוסיפין עד לעולם

אם רצו להוסיף טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, מוסיפים כמו שירצו

 

משתי חצוצרות

כשתוקעין בחצוצרות אין פוחתים משתים

 

ומוסיפין עד לעולם

בגמרא מפרש עד מאה ועשרים. שנאמר ועמהם הכהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות

 

והצלצל לבד

צלצל אחד היה שם ולא יותר. דאמר קרא ואסף במצלתים להשמיע. ואע”ג דמצלתים כתיב לשון רבים, מפני שהן שתי חתיכות רחבות של מתכת שמכין זו על זו, ומיהו חדא עבידתא עביד, שאין אחד מהם מועיל בלא חברו, וחד גברא עביד בהו

 ———————— 

משנה ו

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן ומוסיפין עד לעולם אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה רבי אליעזר בן יעקב אומר אין עולין למנין ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהן מבין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראין

ר’ עובדיה מברטנורא  

אין פוחתין משנים עשר לוים

תשעה לתשעה כנורות, ושנים לשתי נבלים, ואחד לצלצל

 

דוכן

כמין אצטבא שהלוים עומדים עליה

 

אין קטן נכנס

אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה, כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות

 

אלא בשעה שהלוים עומדים

על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם

 

ולא היו

אותם קטנים אומרים בנבל וכנור, אלא בפה

 

כדי ליתן תבל

ליתן תבלין בנעימת הלוים. לפי שקול הקטנים דק וצלול ומתבל את קול הגדולים

 

לא עולין

אותן קטנים למנין שנים עשר לוים הצריכים לדוכן

 

ואין עולין

על האצטבא המוכנת לדוכן. אלא בארץ היו עומדים

 

וצוערי הלוים היו נקראים

שהיו מצערים את הלוים הגדולים, שאין יכולים לבסם ולהנעים קולם כמותם

Download Audio File