Sofrim Chapter 5

פרק ה

הלכה א
הכותב שני שמות של קדש, מקיים את הראשון, ומעכב את האחרון, ר’ יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף, מעכב את הראשון, ומקיים את האחרון. שני שמות של חול, מקיים את הראשון, ומוחק את האחרון, ר’ יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף, מוחק את הראשון, ומקיים את האחרון

הלכה ב
הכותב יהודה, ולא נתן בו דל”ת, יתלנו מלמעלן. הכותב את השם, וכתב יהודה, עושה דל”ת ה”י, ומוחק ה”י האחרון

הלכה ג
היה צריך לכתוב יהודה, ונתכוון וכתב את השם, אף על פי שנתן בו דל”ת, מעכבו וכותב יהודה אחר

הלכה ד
היה צריך לכתוב את השם, ונתכוון וכתב יהודה, ולא נתן בו דל”ת, מוחקו וכותב את השם, ר’ יהודה אומר יחזיר עליו את הקולמוס ויקדשנו, אמרו לו אין זה מן המובחר

הלכה ה
הכותב את השם, וטעה בו אות אחת, יתלנה מלמעלן, ר’ שמעון שזורי אומר שם כולו תולין, אות אחת אין תולין. טעה את כל השם, יתלנו בין השיטין דברי ר’ יהודה, ר’ מאיר אומר מוחק משלפניו, וכותב את השם על מה שמחק, ר’ שמעון בן אלעזר אומר בשמו אין תולין את השם, ואין כותבין את האזכרה על מקום הגרר, ר’ חנינא בן עקיבא אומר יגנוז את כל היריעה

הלכה ו
טעה וכתב יסגירני אל אל עויל, מקיים את הראשון, ומעכב את האחרון

הלכה ז
הכותב את השם, אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות כאחת, מפסיק ביניהם ומשיב

הלכה ח
הטובל את הקולמוס, לא יתחיל מאותות השם, אלא מתחיל מאות שלפניו

הלכה ט
המוחק אות אחת מן השם, עובר בלא תעשה, אמר ר’ שמעון לכך נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לי”י אלהיכם. אבל הדיו שנטפה על גבי הכתב, מותר למוחקו, שלא היתה כוונתו אלא לתקן

הלכה י
הטועה את השיטה, אינו תולה מנגד השיטין, אלא נגד הטעות; גורר אחת וכותב שתים, שתים וכותב שלש, ובלבד שלא יגרור שלש

הלכה יא
אין עושין שמע, הלל, מגילה לתינוקות, ר’ יהודה מתיר מן בראשית עד המבול, מן ויקרא עד ויהי ביום השמיני, ושאר כל הספרים אסור, אם עתיד הוא להוסיף עליו הרי זה מותר

הלכה יב
אילו שמות הנחלקין, בית אל, בית און, באר שבע, צפנת פענח, פוטי פרע, בן אוני, ידיד יה, הללו יה, וחרה אף, וחרה אפי, ר’ יוסי אומר אין נחלקין. אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי

הלכה יג
אילו שמות שאין נחלקין ישראל, ראובן, געתם, פוטיפר, נבוכדנצאר, עמיאל, צוריאל, צורישדי

הלכה יד
הכותב את השם על בשרו, לא ירחוץ ולא יסוך, ר’ יוסי מתיר. ובלבד שלא ישפשף. על קרן הפרה, ועל כרעי המטה, גוררן וגונזן; על האבן, שומטה וגונזה

הלכה טו
ספר שנחתך על התפר שלו, אחת חוזר ויתפור, שנית חוזר ויתפור, שלישית אל יתפור

הלכה טז
והמחתך בספרים, בחדשים מותר, בישנים אסור; מקק הספרים, מקק התפילין, מקק מטפחות הספרים, הרי אילו יגנזו, אבל לא יניחם במקום הטינה, אלא במקום התורפה, והם מרקיבים מאיליהן

הלכה יז
מעשה בר’ חלפתא, שהלך לפני רבן גמליאל, ומצאו יושב על שולחנו, ובידו תרגום של איוב, והיה קורא בו, אמר לו הרשני לומר מה שראו עיני, אמר לו אמור, אמר לו צופה הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך, שהיה יושב על גבי הבניין בהר הבית, והביאו לפניו תרגום של איוב, ואמר לבנאין סלקו את השורה ושקעו זה תחתיו, רבי אומר שתי תשובות בדבר, אחד טיט בהר הבית מניין, ועוד שאינו רשאי לאבדן ביד, אלא מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאיליהן

הלכה יח
המשאיל ספר תורה לחבירו, אינו רשאי להשאילו לאחר, אם יודע לקרות קורא בו, אם להתלמד בו הרי זה אסור

הלכה יט
המפקיד ספר תורה אצל חבירו, גוללו כל שנים עשר חדש, ואם יודע לקרות קורא בו, ואם בשבילו פותחו הרי זה אסור, סומכוס אומר חדש גוללו אחד לשלשים יום, ישן אחד לשנים עשר חדש, ור’ אלעזר אומר אחד חדש ואחד ישן גוללו אחד לשנים עשר חדש

הלכה כ
כל השלמות האמורים בשיר השירים כולם קודש, חוץ מאחד שהוא חול, ואיזה זה, זה הנה מטתו שלשלמה, ויש אומרים האלף לך שלמה

הלכה כא
כל מלכייא האמורים בדניאל, כולם חול, חוץ מאחד שהוא קודש, ואיזה זה, זה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך, ויש אומרים מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך

Download Audio File