Sofrim Chapter 1

מסכת סופרים

פרק א

הלכה א
אין כותבין ספרים, לא על עורות בהמה טמאה, ולא על עורות חיה טמאה, ולא תופרין בגידן, ולא כורכין בשערן, והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה, ועל עורות חיה טהורה, ותופרין בגידן, וכורכין בשערן. הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה, וכותבין בדיו על העור, שהוא סמוך לו מן המקרא, ואני כותב על הספר בדיו

הלכה ב
שאל אחד את ר’ יהושוע הגרסי, מפני מה כותבין על עורות נבילות וטריפות, אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות, אחד הרגו מלך, ואחד הרגו אספקלטור, איזה מהם משובח, זה שהרגו מלך, אמר לו, אם כן יהא מותר באכילה, אמר לו, הרי הוא אומר, לא תאכלו כל נבילה, הכתוב אסרה, אני מה אעשה לך מיכן שכותבין על עורות הנבילה ועל עורות הטריפה, ואין חוששין שמא עורות לבובין הן

הלכה ג
לוקחין עורות מכל מקום, לספרים לתפילין ולמזוזות. ואין חוששין שמא עורות לבובין הן

הלכה ד
כותבין על הקלף במקום בשר, ועל הגויל במקום שער, ואינו רשאי לשנות, הלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה, אין קורין בו

הלכה ה
אין כותבין לא על גבי דיפתרא, ולא על גבי נייר מחוק, לא בשחור, ולא בשיחור, לא בקומוס, ולא בקנקנתוס, ולא במי טריא, ואין נותנין קנקנתוס בדיו. אמר ר’ יעקב משום ר’ מאיר שמעתי שנותנין קנקנתוס לתוך הדיו, אמר ר’ יהודה לא היה אומר כך, אלא חוץ מפרשת סוטה שבמקדש, מפני שהיא נמחקת, אבל ר’ שמעון בן אלעזר אומר משום ר’ מאיר שאמר משום ר’ ישמעאל שנותנין קנקנתוס לתוך הדיו

הלכה ו
אין כותבין לא עברית, ולא ארמית, ולא מדית, ולא יוונית, כתב בכל לשונות, בכל כתבים, לא יקרא בה, עד שתהא כתובה אשורית

הלכה ז
מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה

הלכה ח
שוב מעשה בתלמי המלך, שכינס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כינסם, נכנס אחר כל אחד ואחד מהם, אמר להם, כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה דעתן לדעת אחת, וכתבו לו תורה בפני עצמה, ושלשה עשר דבר שינו בה, אלהים ברא בראשית, ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות, ויכל בששי וישבת בשביעי, זכר ונקוביו בראם, הבה ארדה ואבלה שם, ותצחק שרה בקרוביה לאמור, כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושאי אדם, ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה, את צעירת הרגלים, לא חמד אחד מהם נשאתי, אשר חלק י”י אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים, ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי לעובדם

הלכה ט
אין כותבין בזהב, מעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיו כל אזכרותיה כתובות בזהב, ובא מעשה לפני חכמים, ואמר תיגנז

הלכה י
כל התורה כולה עברית היא, אלא שיש בה ששה דברים של תרגום, והכי קאמר, כל הדברים של עברית אל יכתוב תרגום, ושל תרגום אל יהפכם, כגון יגר, גל, שהדותא, עדות, ויש אומרים לא דברו אלא על יגר שהדותא ועל גלעד, שהן שני לשונות, עיברית ותרגום עברית שכתבו תרגום, ותרגום שכתבו עברית, לא יקרא בה, ואיזהו תרגום, כגון יגר שהדותא וחביריו האזינו שעשאה שירה, שירה שעשאה האזינו, רצוף שעשה מסורג, מסורג שעשה רצוף, או שעשה את המסורג שלא כהלכתו, אל יקרא בה

הלכה יא
גמר את כל הספר, ושייר בה פחות מדף, מסרגו ועושה אותו דף קטן בפני עצמו, ואינו נמנע

הלכה יב
יריעה של ששה, חולקין אותה לשנים, של חמשה אין חולקין אותה, שמא יעשה אחד שנים ואחד שלשה. ואינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות

הלכה יג
ספר תורה שכתבו מין, או מסור, או גר, או עבד, או חרש, או שוטה, או קטן, אל יקרא בו. זה הכלל, כל המוציא את הרבים ידי חובתן, אף כתבו מוציא את הרבים ידי חובתן

הלכה יד
פתוחה שעשאה סתומה, סתומה שעשאה פתוחה, הרי זה יגנז. איזו היא פתוחה, כל שלא התחיל בראש השיטה, ואיזו היא סתומה, כל שהניח מבאמצע השיטה. וכמה יניח בראש השיטה, ותהא נקראת פתוחה, כדי לכתוב שם של שלש אותיות. וכמה יניח באמצע השיטה, ותהא נקראת סתומה, כדי לכתוב שם של שלש אותיות גמר את כל הפרשה בסוף הדף, ישייר שיטה אחת למעלה, ואם שייר מלמטן כדי לכתוב שם של שלש אותיות, מתחיל מלמעלן

Download Audio File